| ''נערכים למשהו שיכול להיות אחר''. צילום: יהונתן בן-דוד |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אל"מ ד"ר גדי לובין, ראש מחלקת בריאות הנפש של חיל הרפואה בחמש השנים האחרונות, פורש מתפקידו. בראיון לאתר צה"ל הוא מדבר על המלחמה במשתמטים, על ההתאמה לתפקיד הצבאי ועל כך שהאתגר הבא יהיה אחר. לגמרי
נעמה רק
כשנשאל אל"ם (מיל') ד"ר גדי לובין אם יש תחום בו הוא חושב שנכשל, הוא מסתייג מיד מהמונח הזה- כישלון: "נכשלתי... זאת מילה חדה מדי", הוא אומר. הוא ממהר להבהיר שלא מדובר בסוג כלשהו של נרקיסיזם, אלה הסתייגות עקבית ממילים גדולות שכאלה- גם מושגים חיוביים, כמו הצלחות מדהימות או מהפכות. אבל אם כבר מתעקשים לדבר על חסרונות, על מקומות שאיתם לובין לא מרגיש שלם כעת,
אחרי חמש שנים כראש מחלקת בריאות הנפש של חיל הרפואה, הבעיה הכי גדולה היא ההפשטה. הרמ"ח היוצא, שהפכה מאל"ם לאל"ם במיל' רק בסוף פברואר 2010, נרתע בדיבורים פשטניים וקיצונים, כפי שמעידה רתיעתו מכתרי המהפכה שניסו לקשור לשינויים שביצעה המחלקה בשנים האחרונות. "בכוחותי הדלים ניסיתי לייצר דיון, בצבא ומחוצה לו, בהקשר לסוגיית ערך השירות. אם כך תרצו לכנות זאת- ההשתמטות ומשמעויותיה. אני חושב שכולנו, עדיין, מצויים במקום בו קיוויתי שלא נהיה- שבו אנו חוטאים בהפשטה יתרה של העיסוק בנושא מורכז שכזה", הוא מסביר.
לדעתו, עבור רבים מקובעת דמות של חייל שמגיע לבקר את הקב"ן עם דובי ענק או צורח קוקוריקו, מעמיד פנים כדי לקבל את הפטור הנחשק, כשלמעשה, את העידן הזה כבר עברנו. הוא אומר: "אנחנו עדיין חושבים במונחים של בואו נתפוס אותם, ולא מתחילים להגיע לדיון ציבורי עמוק שקשור לתופעה הזו, ופה קיוויתי להיות במקום אחר לפני חמש שנים. בפינה הזו, אנחנו עדיין לוקים בחסר".
מהפכת הנפש: פחות ופחות שחרורים על בסיס נפשי
אם נוותר על אותה מילה מאיימת - 'מהפכה', אפשר להגיד שמחלקת בריאות הנפש עברה תהליך חשוב ואפילו מדהים תחת פיקודו של אל"ם (מיל') ד"ר לובין. בחמש השנים האחרונות נראה כי נושא ההשתמטות מצה"ל היה אחד הנושאים הבוערים ביותר בקרב החברה הישראלית, וכאשר מסך החיילים שהשתחררו מצה"ל לפני תאריך שחרורם המקורי - הפלח הגדול ביותר שייך למשתחררים על בסיס פטור נפשי, לכל צעד של מערך בריאות הנפש משמעות רבה. מאז שנת 2005, אז נרשם שיא שלילי בשחרורים מצה"ל על בסיס נפשי, עבדו לובין ואנשיו ללא הרף כדי להוריד עוד ועוד את כמויות המשתחררים, כשהמנטרה היא הענקת סיוע נפשי מתמשך לחייל, על מנת שזה יוכל לסיים את שירותו.
למערך הוסף תקן של 20 קב"נים נוספים, בייחוד בבסיסי שבהם אחוז הפניות היה גבוה,סעיפי ליקוי שבעבר הביאו לשחרור חיילים- הפכו לכאלה המאפשרים את הישארותם, תוך כדי טיפול מתמשך אצל קב"ן. כמו כן הוסף לספר הפרופילים חבר חדש- פרופיל 25. את הפרופיל החדש מקבלים חיילים שהתנדבו לשרת שירות מלא בצה"ל למרות שהתאפשר להם לקבל פטור עקב בעיה נפשית.
"בתפקידי הקודם קיבלתי פניות מעשרות אנשים שביקשו לחזור לשירות, במיוחד לשירות מילואים, אחרי שהשתחררו לפני כן מסיבה נפשית. כל אדם, וסיבתו הוא. אחד מהם, אב צעיר לילד בן שבע, התקשר ואמר 'כשהבן שלי שואל מה עשיתי בשירות אני מתבייש, אני לא יכול להסתכל לו בעיניים'. אני מאמין לו, כי גם אני הורה, ואם הייתי במקומו הייתי מרגיש בדיוק אותו הדבר", הוא נזכר. "אני מאמין כי הצרכים של המערכת לא עומדים בסתירה לסיכוי של חייל שעזרנו לו לסיים את שירותו כהלכה להמשיך את חייו בצורה מיטבית, אם מסתכלים על הנושא בראייה ארוכת טווח. עם כל זה, אולי היום זה לא מה כמו לפני עשרים או שלושים שנה, אבל זה עדיין שם- עדיין יש מקומות עבודה ומעסיקים ששואלים שאלות. אדם כזה צריך לבחור בין לשקר ובין לומר את האמת, והרבה אנשים שלא אוהבים לשקר".
"לא הגדרתי כמטרה את צמצום הנשר"
העלייה ההדרגתית בכמות המשתחררים על בסיס נפשי החלה להיבלם כבר בשנת 2006, ומאז הירידה רק הולכת וממשיכה, כשהיא עוברת אפילו שיאים חיוביים קודמים. "זו לא יצירה הנדסית או קביעת זווית, זו עבודה מתמשכת עם קב"נים וגם מפקדים", מבהיר הרמ"ח היוצא.
"הנשר הוא לא בהכרח תוצר של עמדה או של עבודה של קב"ן, הנשר הוא תוצר של איכות פיקוד. זה ידוע שמפקדים היום מוערכים בין השאר גם בכל מה שקשור ליכולות הטיפול שלהם בחיילים שלהם. כמובן שגם היכולת שלנו לסייע היא רחבה יותר וזמינה יותר". יחד עם זאת, הוא מדגיש כי הקב"נים לא נדרשו לשנות את קביעותיהם כתוצאה מהעבודה להורדת הנשר מצה"ל: "אני לא הולך לקב"ן ואמור לו : אדוני, לא עזרת לי להגיע ליעד שהצבנו. אני לא מדבר על זה בכלל. אני אף פעם לא הגדרתי כמטרה, כלפי אנשי המקצוע, את צמצום הנשר. זה פועל יוצא של שאיפה אחרת, שאותה כן הגדרתי כמטרה, שזה שיפור המקצועיות שלנו. אני מדבר על מקצועיות גבוהה יותר של המערכת, ותוצר הלוואי הוא צמצום הנשר. זה למעשה הרווח המשני". כדי להוכיח את צדקתו, שולף הרמ"ח מצגת מימיו הראשונים בתפקיד - ואכן, סוגיית הורדת הנשר לא מופיעה בה כלל.
בסדר, לא כל אחד יכול להיות רופא בגדוד, אבל רופא בלשכת גיוס?
כל זה טוב ויפה, אך חשוב גם לשאול - שמא הצבא מתעקש יתר על המידה על חיילים מסוימים, שלמעשה לא מתאימים למסגרת כלל? לובין מסכים רק באופן חלקי: "אני מסכים שהרבה מאוד חיילים וחיילות לא מתאימים לשירות קרבי או לתפקיד תומך לחימה. אבל, אני מתקשה לחשוב על היקף רחב של חיילים שלא מתאימים לשום סוג שירות שקיים היום בצה"ל, כאלה שהפער בין אופי השירות שלהם לאופי העיסוק שלהם מחר לא גדול. לדוגמה, יש רופא בצבא, ורופא באזרחות. אז בסדר, לא כל אחד יכול להיות רופא בגדוד, אבל רופא בלשכת גיוס? למה לא? מה הפער הגדול בין עיתונאי בשירות ועיתונאי בחוץ, או בין פקיד בקריה לפקיד במשרד עורכי דין בתל אביב. אני אישית מכיר בוסים בבנין משרדי אזרחי, שהם בוסים הרבה פחות נחמדים מרוב הקצינים שאני מכיר".
הוא אמנם בעד כל דבר שעשוי לחזק את ערך השירות, אך כשמדברים על הרדיפה, המוצדקת או לא, אחרי אזרחים שלא שירתו בצה"ל, הוא מעט מוטרד. "האשליה שהסיפור הוא משחק תופסת, שמישהו קורץ קריצה, עובד עלי, ותפקידי הוא לתפוס אותו, שהוא מחייך כל הדרך שנייה אחרי שהוא יצא מכאן, דרך המחשבה הזו מעט בעייתית בעייני. המציאות הרבה יותר מורכבת מזה, להרבה חיילים באמת יש קשיי הסתגלות מאוד קשים. כאילו שהסיפור הוא מאבק, אבל זה לא סיפור פשוט כל כך".
ייתכן שהבעיה היא בעצם ההגדרה ל-'משתמט', אותה קיווה לובין לנסח מחדש, כאחד מיוזמי השחרור 'בעקבות התנהגות רעה וחמורה', כפי שהוא מוגדר בשפה המשפטית. "לא הגדרנו מי זה המשתמט ובטעות, לטעמי, שייכנו שחרורים מטעם סיבות אחרות לאותו סטריאוטיפ, לאופי של משתמט", הוא מפרט. "מבחינתי המשתמט האמיתי הוא מי שהשתחרר עקב התנהגות רעה וחמורה. הוא סולק מצה"ל כי ההתנהגות שלו הייתה בלתי נסבלת, ובאמת יש היום היקף מאוד רחב של חיילים שמשתחררים בצורה הזאת".
פנים לעתיד: מיון המלש"בים אל התפקידים המתאימים להם ביותר
כעת, מפרספקטיבה של מסיים תפקיד, הוא מאמין כי הנושא שצפוי להעסיק רבות את מחליפו הוא שיפור המיצוי - מיון החיילים לתפקיד המתאים להם ביותר. "כל מה שקשור למיון ולשיבוץ של חיילים למקצועות שמתאימים עבורם. כל זה נורא חשוב, אם תרצו, גם כרפואה מונעת, כי מרגע ששמנו את האדם במקום המתאים לו יותר מן הסתם הסיכוי שהוא יתפח קשיי הסתגלות יקטן. בהקשר זה, ישנם חיילים שסובלים מהפרעות נפשיות, והנתונים שלהם מאוד גבוהים במונחים צה"ליים אבל לא מעט מקצועות חסומים בפניהן. יהיה נכון לפתוח לא מעט מהמקצועות הללו עבורם, כולם יצאו מכך נשכרים. המערכת תהנה מאנשים שיכולים לתרום יותר, והחיילים עצמם יביאו לידי מיצוי את היכולות שלהם ולא יעשו משהו שלא יאפשר להם לנצל את יכולותיהם, וכתוצאה מכך, יתסכל אותם. לדוגמא, מקרים של הפרעות קשב, ריכוז או הפרעות למידה. יש עוד הרבה עבודה לפנינו".
במהלך תפקידו כרמ"ח ברה"ן, התמודד לובין עם מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה, במהלכו נרשם אחוז הלומי הקרב נמוך במיוחד. בשני המקרים, הוא מבהיר, ניתן טיפול קדמי מוצלח לחיילים, ואכן, 80 אחוז מהמטופלים חזרו ליחידותיהם זמן מה אחר כך. הבעיה שנוצרה ב-2006, הוא אומר, לא הייתה קשורה בהכרח לתפקוד אנשיו: "שיעור הנפגעים אז היה גבוה יותר בגלל סיבות שונות, שקשורות יותר לאי הוודאות שאפיינה את הפעולה הזו או לפסיביות היחסית, דברים שלא חזרו בעופרת יצוקה".
המלחמה הבאה: "נערכים למשהו שיכול להיות אחר"
בין שתי הפעולות, שופר משמעותית הסיוע לפצועים שהגיעו לבתי החולים, זאת לאחר שנתיים של הקמת גופים מקצועיים, מוכוונים למטרה זו. "היום, יודעים יותר מאי פעם בעבר לסייע באופן מהיר, יעיל וקרוב לאירועים. יש לזה חשיבות אדירה, קודם כל בגלל שהמענה ניתן לכל מי שזקוק לו, קרוב להתרחשות, ובכך אנו עשויים למנוע נסיגה במצב הנפשי, או אפילו נכות נפשית. גם ברמה המקצועית וגם ברמת המבנה והמיקום שלנו בעשייה בחירום, בלחימה, עברנו כברת דרך מאוד יפה. עלינו מדרגה גם בהקשר למעורבות שלנו בסיוע לעורף. בלבנון השנייה זה היה מאוד תלוי בגיוס משאבים מקומי בזמן אמת- ישובים ששיתפו פעולה, הרוויחו. בעופרת יצוקה, תושבי הדרום תפקדו בצורה יוצאת מן הכלל בהקשר הזה, לא מעט בגלל שבמשך שנתיים הכנו אותם לכך. אני כמעט מתפתה לומר שזאת הייתה מהפכה".
איזה תגובה נפשית עשויים להביא אתגרי העתיד? "ייתכן מאוד שמאפייניו של האתגר הבא יהיו שונים מהותית מאלו שידענו במלחמת לבנון השנייה או ב'עופרת יצוקה'. אנחנו נערכים למשהו שיכול להיות אחר. למה נערכים ואיך? זאת השאלה שאני מעדיף לא לענות עליה. יש דברים שהשתיקה יפה להם".
האל"מ (כעת במילואים) ד"ר גדי לובין, ממשיך את דרכו במסלול אותו הוא מכיר ואוהב, כאשר אחרי חג הפסח ייכנס לתפקיד ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות. "אני מאוד אוהב לטייל, אבל כנראה שאוותר על הטרקים בשלב הזה, גם את חופשת השחרור שלי קיצרתי לטובת התפקיד החדש", הוא אומר. "קיוויתי שאהיה בתפקיד רמ"ח ברה"ן זמן כה ארוך- אני לא מאמין ב-100 ימי חסד אלא בעבודה ארוכת טווח, כזו שניתן ללמוד בה. קדנציות ארוכות הם ברכה, כמו גם הידיעה מתי לסיימן. לא הייתה לי שום התלבטות בעניין- הרי בצבא זוהי תקופה ארוכה, ומתחיל להיווצר פקק".
|
קישור לקובץ
: |
|
שם הקישור
: |
|
|
כתובת
: |
בחר מגלריית המשאבים
בחר עמוד הקיים במערכת
|
|
|
|
|