''זה מובן מאליו שנולדים פה ומשרתים פה. אבל להגיע מיבשת שונה, מניו יורק, ולהתגייס בצה''ל...בשבילנו זה היה מאוד מרגש להיות פה בטקס''. צילום: דובר צה"ל

פנינה רוס בטקס ההשבעה. דובר צה"ל

עוד בערוץ עולים על מדים זרוע היבשה: עלייה ניכרת בכשירות הלוחמים אנשי המילואים יזכו להטבות במשכנתאות חתולים בצמרת חייל צה"ל נפצע קשה במהלך טיפול שגרתי בטנק תרגיל בנשק קר לכל הכתבות

זה היה טקם השבעה שגרתי ביום רביעי בבסיס זיקים. חוץ מההוראות לקראת פתיחת הטקס - על איך להתנהל במידה ויש אזעקת "צבע אדום" - שבזמן האחרון הפכו גם הן לחלק מהשגרה, לא היה שום דבר יוצא דופן. אלא שאחת החיילות שנשבעה נאמנותה למדינת ישראל וצבאה היא לא חיילת ממוצעת.

היא עלתה ארצה מניו יורק, החליטה לעשות את חלקה ולשרת את המדינה שלה, התגייסה לצה"ל וכרגע נמצאת בדרכה להיות מש"קית חילוץ והצלה בפיקוד העורף. הטקס סימן את סיומן של תשעת השבועות של הטירונות. היא תחל בקרוב קורס של שלושה חודשים שבסופו תהפוך למפקדת לחיילים מאותו פיקוד שהופיע בחדשות בזמן האחרון, בזכות המצוינות המקצועית והערכית שהפגינו אנשיו במשלחת להאיטי.

פנינה רוס גדלה בניו יורק, בעיר מונסי, עם הוריה וחמשת אחיה ואחיותיה. היא תמיד חשה זיקה אמיתית למדינת ישראל, ובגיל 22 החליטה לעלות. ההחלטה הזאת לא כל כך הפתיעה את משפחת רוס. "כשאבא שלי היה יותר צעיר וחזר בתשובה, הוא נסע לישראל וחשב שהציונות שהוא ראה פה היתה מאוד מלהיבה", היא מסבירה.

בכל זאת הוא חזר לארצות הברית בשאיפה להיות רופא, פגש את אמה של פנינה, והתיישב בניו יורק עם משפחתו הצעירה. אך הרופא וגברת רוס גידלו את ילדיהם, כך שתהיה להם מודעות לחשיבותה של ישראל בחייהם. יתכן שהמודעות הזאת התחדדה אצל הילדים רוס, שסבתם ניצולת שואה, ושהבינו מוקדם שבזכות המדינה יהודית ליהודים מכל רחבי העולם ישנו בית. למעשה, פנינה היא הבת השלישית ממשפחת רוס שעלתה ארצה. אבל היא הראשונה להתגייס לצה"ל, והמשפחה מאוד גאה בה.

ליתר דיוק, שתי המשפחות של פנינה גאות. היא התגייסה כחלק מגרעין "צבר", תוכנית של תנועת הצופים לאנשים שגיוסם אינו חובה, אך בוחרים להתנדב בכל זאת. במסגרת התוכנית, החיילים משובצים ביחד בקיבוץ, שם הם חיים במגורים קבוצתיים אך גם זוכים למשפחות מאמצות מהקיבוץ.

התוכנית מתחילה, כאמור, בקיבוץ, שם המשתתפים עובדים ולומדים על הצבא. אחר כך כשהחיילים מתשבצים בתפקידיהם בצה"ל, חברי הגרעין נפגשים שוב בקיבוץ בשבתות ובחופשות נוספות. פנינה תמיד חשבה על הצבא כאופציה, אבל הדבר הפך למציאותי יותר כשציקי עוד, מהמרכז לחיילים בודדים, הגיע לדבר עם הסטודנטים במרכז הקליטה "אולפן עציון", אליו הגיעה פנינה עם נחיתתה בישראל. אחרי שהחלה לחקור יותר לעומק, היא החליטה שתוכנית גרעין "צבר" היא המתאימה לה ביותר.

מסע פנימי

המשפחה המאמצת נסעה מקיבוץ סאסא שליד צפת, עד לבסיס זיקים עבור טקס סיום הטירונות של פנינה. מדובר במרחק של 230 ק"מ, כמעט מחצית מאורכה של המדינה. אמא המאמצת, גילה רצ'בסקי דיברה שם עם דמעות בעיניים: "זה מובן מאליו שנולדים פה ומשרתים פה. אבל להגיע מיבשת שונה, מניו יורק, ולהתגייס בצה"ל...בשבילנו זה היה מאוד מרגש להיות פה בטקס". גילה לוותה בבעלה אורי ובבנותיה: קורין בת ה-15 ותום בת ה-12. משפחת רצ'בסקי בארץ ומשפחת רוס בארה"ב, אגב, שומרים על קשר חם, וגילה התעקשה לצלם את פנינה במדים כדי לשלוח את התמונות לאמה שמעבר לים.

בני משפחת רצ'בסקי, אולם, הם אינם היחידים שמוקירים את הנחישות של פנינה ואת ההחלטות שקיבלה. היא הייתה אחת משתי החיילות הבודדות היחידות בכל הפלוגה שלה, ולכן כולם ראו בה מישהי יוצאת דופן. "אנשים אקראים כל הזמן הגיעו אליי להגיד לי שלום", היא מספרת. כבר בתחילת הטירונות כל הפלוגה גילתה את סיפורה, והתגובות היו שונות. היו כמה שהתעקשו לדבר איתה רק באנגלית למרות הרמה הגבוהה של העברית שבפיה; היו כמה שנעצו בה מבטים; אבל הייתה גם תגובה משותפת לכולם.

"הם כולם שאלו אותי מיליארד שאלות, על למה הגעתי לפה, ומאיפה. כולם אמרו לי שהם מכבדים אותי". פנינה צוחקת כשהיא נזכרת בכמה לילות גשומים, כשכל החיילות ישבו באוהל שלהן והמים התחילו לדלוף לתוכו. "לא היה נוח לאף אחת, כולן התלוננו, ואז הביטו בי ושאלו אותי אם התחרטתי על זה שבאתי". פנינה מיהרה להדגיש שלמרות הקשיים של הטירונות היא לא מתחרטת לרגע. גם הסגל הכיר בייחודיותה של פנינה. "כל פעם שדיברתי עם אנשי ת"ש או ביקשתי משהו מהמפקדים שלי, הם תמיד עשו כל מה שביכולתם כדי לנסות לעזור לי ולוודא שהכל יהיה בסדר אצלי." 

אחת החוויות הכי משמעותיות שעברה הייתה מסע הכומתה שלה. באחריותה היה לסחוב את מכשיר הקשר, במשקל 6.2 ק"ג, כל הדרך. נוסף על המכשיר, היא עזרה גם בסחיבת האלונקה, 5.2 ק"ג נוספים. היא ידעה שהמפקדים בחרו דווקא בה לסחוב כל כך הרבה כי הם האמינו בה וביכולותיה. "הייתי שבעת רצון כי יכולתי לבצע את כל מה שלמדתי", היא מספרת.