''השילוב של הרוח, המנוע, ההילוכים, הריכוז האבסולוטי בכביש, חישוב הפניות, לראות ולא להראות''. אופנועי המשטרה הצבאית בשגרה. צילום: דובר צה"ל

עוד בערוץ ב"נתיב" אחד לוחם פלוס שניים הקשב, המתכננת! רכב משפחתי לכל הכתבות

סמל רונן קינן חי ונושם אופנוע כבר מילדותו. לשמחתו, זכה רונן להמשיך לעסוק בתחביבו גם בשירותו הצבאי, כשוטר תנועה במחלקת האופנוענים ביחידה המיוחדת לפיקוח תעבורה (ימל"ת) של המשטרה הצבאית.

מסלול חייו היה פרוש לפניו, והאופנוע כמובן, חלק בלתי נפרד מהתוכניות. עד שיום אחד הכל השתנה.

שומעים על מקרים כאלה הרבה, מספר רונן, אבל זה שונה כשמדובר במישהו כל כך קרוב. "אני זוכר היטב את אותה שיחת הטלפון מאחותי הגדולה בשבת בבוקר – 'הייתה תאונה', היא אמרה לי, אבל לא הצלחתי להבין את עוצמת המכה שנפלה על משפחתנו", מספר רונן בקול שקט ואיטי, כמעט באי נוחות. "נכנסתי לדירתה של אחותי יחד עם אחותנו הנוספת, וראיתי שכולם כבר שם, שאלתי 'למה לא הולכים לבית חולים?' אבל לא קיבלתי תגובה. התחלתי להבין, אבל הכחשתי. פניתי לחברו הטוב של בעלה של אחותי ושאלתי איפה הוא? – "באבו כביר", הוא ענה, ויותר מזה לא הייתי צריך לשמוע".

גיסו של רונן, יצא כהרגלו בשבת בבוקר ל'רכיבה ספורטיבית' עם אופנוע הספורט החדש שלו. באחת הפניות בדרכו איבד שליטה על רכבו, החליק, והתנגש במעקה הבטיחות בצידו השני של הכביש.

מאז, אומנם לא נפרד רונן מאהבתו לאופנועים, אך גישתו בעניין השתנתה. "כל רוכב אופנוע מכיר את הסכנות ולוקח אותם בחשבון, אבל על בשרי למדתי שזה פוגע לא רק ברוכב, אלא בכל הקרובים הסובבים אותו".

את המסר הזה מנסה מאז רונן להעביר לנהגים בכביש במסגרת תפקידו כאוכף עבירות תנועה. רונן וחבריו לתפקיד בוחנים רכבים צבאיים ועוצרים את העוברים על החוק. "במסגרת התפקיד אני סופג הרבה צעקות וקללות מפי נהגים עצבניים, ולפעמים זה לא קל לשמוע", הוא מספר. "כמה שזה קשה, אני יודע שאני עושה את העבודה הכי חשובה שיש – להציל את הנהג שמסכן עצמו, ולא פחות מזה, את משפחתו".

"רק אתה והכביש"

"אומנם מפחיד אותי על לעלות על אופנוע, אני מפחד לפגוע במשפחתי, אבל האופנוע הוא חלק מחיי". משתף רונן. "השילוב של הרוח, המנוע, ההילוכים, הריכוז האבסולוטי בכביש, חישוב הפניות, לראות ולא להראות", מנסה רונן לתאר את התחושה. "האדרנלין שברכיבה זה הריגוש הכי חזק שיש, ועליו אני לא יכול לוותר".

"אחותי לא אהבה את הרעיון שאמשיך לרכוב, אבל הסברתי לה שאני לא יכול לעזוב את האופנוע. 'אני יודע שזה קשה לקבל את זה, אבל אני מבטיח שאזהר במיוחד'", הוא ניסה לפייס את אחותו, ומדגיש היום כי את הבטחתו האחרונה הוא מקיים באופן מוחלט. "אני נזהר עוד יותר מתמיד, אין דבר כזה מבחינתי טעות ברכיבה על האופנוע".

"אני מרגיש פחות מוגן במכונית מאשר באופנוע", משוכנע רונן ומסביר שבאופנוע אין מסיחי דעת כמו במוכנית, כגון רדיו, מזגן וכו'. נוסף לכך, באופנוע יש את האפשרות להשתמש בחוש נוסף שכמעט ואינו ניתן לשימוש בנהיגה במכונית – חוש השמיעה. "באופנוע זה רק אתה והכביש", הוא מסכם.

ללמוד מכונאות אופנוע בארה"ב

בן אחותו חגג את יום הולדתו הראשון, ארבעה ימים לאחר מות אביו. "לאחותי חשוב שבנה יכיר את אבא שלו", משתף רונן ,"בתקופה לאחר האירוע, הוא עוד הצביע על תמונות ואמר 'אבא', אבל הוא ילד קטן ולאט לאט זה מתרחק ממנו". רונן מספר שהוא עצמו, מתקשה להיפרד מהזיכרונות שמציפים אותו לעיתים קרובות, על ארוחות שישי יחד, רכיבות משותפות באופנוע, ובעיקר, את החום והאהבה שאפיינו את גיסו.

"המפקדים אומרים לנו לא לחנך את הנהגים שאנחנו עוצרים בדרכים, אלא רק לבצע את תפקידינו כאוכפי החוק", מספר רונן, "אבל אני לא יכול לתת לנהג להמשיך לנסוע בידיעה שבפניה הבאה ייתכן ויסכן את עצמו שוב. חשוב לי להזכיר לו את ההשלכות והסכנות, ולא רק את משמעות העבירה על החוק. לרוב הם מודים לי, ואני מבין שהפנימו את המסר, ויודע שהילדים שלהם ימשיכו לגדול עם אבא".

רונן, עדיין מעכל את האובדן, ויחד עם משפחתו מנסה להמשיך במסלול החיים ולסייע לאחותו עד כמה שאפשר להתגבר על הקשיים והכאב הבלתי פוסק. בתום שירותו הצבאי, הוא מתכנן ללמוד מכונאות אופנוע בארצות הברית ולחזור לארץ ולעבוד במקצוע. "השאיפה הגדולה שלי היא לפתוח מוסך לאופנועים בבעלותי", הוא משתף וברוח האופטימית הניכרת ממנו מוסיף בשחוק קל – "שיתקנו לי את האופנוע בחינם".

חשוב לו להעביר את המסר שמלווה אותו מאז אותה תאונה טראגית. "חשוב לי להעביר לכל הנהגים שיחשבו לא רק על הסיכון העצמי, אלא גם על הנזק והכאב שישפיע על הסובבים והאוהבים אותם, שיסתכלו טוב טוב סביבם ויזהרו בכביש".