האישה הראשונה
יום שלישי, ט"ז באלול התשס"ח, 16 בספטמבר 2008, 18:06
מפקדת גדוד "שגב"
''עשיתי מסלול מאוד מגוון ומאוד לא קלאסי''. סא''ל שרון ניר . צילום: דובר צה"ל
גרש
תמיד כשכיהנתי בתפקידים שאישה עושה לראשונה, הבנתי שאני חלון ראווה וכולם מסתכלים. כשיש תפקיד שיש בו אתגרים אישיים, מקצועיים ופיקודיים ולראשונה אישה עושה אותם, יש באופן טבעי יותר בקרה ויותר ביקורת צמודה
גרש
כשמדברים על נשים פורצות דרך בצה"ל, רבים ודאי יעלו לאוויר את שמה של סרן (מיל') אליס מילר שהתעקשה על זכותן של הנשים להתנדב לקורס הטיס • אל הרשימה המכובדת הצטרפה אישה אלמונית יותר, סא"ל שרון ניר, שכבשה תפקידים רבים שהיו משוריינים עד לא מכבר ל"גברים בלבד" ומשמשת עתה כמפקדת גדוד התקשוב של פיקוד המרכז • "תמיד הרגשתי שאני נותנת מעצמי מעל ומעבר לאורך כל התפקידים שלי, זה מן מרתון כזה, ריצה למרחקים ארוכים"

רני סנה

"רק אנשים שחולמים יודעים להגשים את החלומות שלהם”. רבים האנשים שאומרים את המשפט הזה, אבל בשבילם במציאות הוא רק קלישאה שחוקה. לסגן-אלוף שרון ניר (38), מפקדת גדוד התקשוב "שגב" של פיקוד המרכז, המשפט הזה אכן התגשם. סא"ל ניר פרצה את הקיר המגדרי בצה"ל, כאשר מילאה שורה של תפקידים שעד עתה רק גברים ביצעו. למרות זאת, רגליה של סא"ל ניר עדיין על הקרקע. "אני חולמת לא מעט, אבל מעדיפה לבטא את החלומות שלי בעשייה ודרך סלילת דרכים", היא אומרת, "ולא לדבר עליהן".

"חוצפה ישראלית היא כנראה הצד החזק שלי"

שירותה הצבאי של סא"ל ניר החל גם הוא בחיל התקשוב, אז עוד חיל הקשר. היא התגייסה לצה"ל בשנת 1989 לתפקיד מש"קית צפ"ט (צופן פענוח טלפרומפטר) ולאחר כעשרה חודשים כבר נבחרה להדריך בתפקיד. לאחר שעברה קורס קצינות, המשיכה בתפקידי פיקוד והדרכה, כאשר בסופו של דבר שימשה כמפקדת קורס הקצינות בבה"ד 7 – תפקיד שלראשונה אויש על ידי אישה. "עשיתי מסלול מאוד מגוון ומאוד לא קלאסי", היא אומרת. "מתוקף העובדה שבעבר הייתה הבחנה מאוד מגדרית בין גיוס נשים לגיוס גברים, היו קורסים שמיועדים לנשים, בדרך כלל על טהרת המטה וההדרכה וגם שיבוצים במערך המבצעי עם נגיעות קלות במערך הזה, וקורסים שמיועדים יותר לגברים. גם קורס קצינים בעבר היה נפרד". מבחינתה, עצם היותה מפקדת קורס הקצינות פתח דלת לעוד נשים רבות אחריה. "הסברתי בזמנו לקשרר (קצין התקשוב הראשי) מדוע אני יכולה להיות מפקדת בקורס קצינות ולמה אני יכולה להכשיר אותן, ונבחרתי להיות הראשונה", היא אומרת. "פתחתי את הדלת ונשים רבות עושות את זה. היום זה כבר קורס משולב, מערכתי וקרבי. בקורס מערכתי באופן טבעי יש יותר נשים, אבל זה כבר משולב, אפשר למצוא בקרבי גם קצינות". סא"ל ניר טוענת שההבחנה המגדרית כבר לא קיימת, ובחירת הקצינים היא על בסיס תפקודי. "היום לשמחתי אפשר לראות בנות שמסיימות קורס תקשוב קרבי ומשולבות מההתחלה ועד הסוף במסלול שהוא המסלול הקלאסי. הן הולכות בתלם הנורמאלי".

נחשונות, לדברי סא"ל ניר, היא מילה קצת קיצונית מדי לדעתה לגבי פריצת הדרך שעשתה בתחום הנשים בצה"ל. "חוצפה ישראלית היא כנראה הצד החזק שלי", היא אומרת בחיוך. "תמיד הייתה לי זיקה מאוד חזקה לתפקידי שטח ותפקידים מאתגרים אחרים, אז אפשר לקרוא לזה סוג של ניסיון לחלחל את המים בסלע ולפרוץ דרך תעוזה". היא גם לא מהססת לומר שמבחינתה פריצת הדרך לא הייתה כלל בהסתכלות האישית הצרה. "הסתכלתי בהיבט של מגדר גם, אבל תמיד כשכיהנתי בתפקידים שאישה עושה לראשונה, הבנתי שאני חלון ראווה וכולם מסתכלים. כשיש תפקיד שיש בו אתגרים אישיים, מקצועיים ופיקודיים ולראשונה אישה עושה אותם, יש באופן טבעי יותר בקרה ויותר ביקורת צמודה", היא טוענת. "לכן, כשאתה נמצא חשוף כל הזמן תחת מבחנה וחלון ראווה, ההקפדה היא יתרה, ההתנהלות היא מסוג שונה ואתה מבין שאתה בעצם מתווה את הדרך להמשך. תמיד הרגשתי שאני נותנת מעצמי מעל ומעבר לאורך כל התפקידים שלי, זה מן מרתון כזה, ריצה למרחקים ארוכים". אפשר לומר שבמרבית המקרים, ריצת המרתון שלה השתלמה. "זה באמת פתח ערוצים ודרכים ושינה קיבעונות מחשבתיים, שבעבר היו נאחזים בהם והיום הם כבר די טריוויאליים", היא אומרת בסיפוק. "אני שמחה שאני, בהקשר הזה, הפכתי להיות גורם שמאפשר. זה טיבם של פורצי דרך, לטוב ולרע. יש קשיים ללא ספק, והרבה מחויבויות אבל יש בזה גם לא מעט אתגר, סיפוק ותמיכה".

שירותה הצבאי בחיל התקשוב קיבל הפוגה קצרה, עת הוצע לה לכהן בתור ראש הלשכה של ראש אגף התכנון – תפקיד אותו לקחה בשמחה, וביצעה תחת האלוף (מיל') שלמה ינאי והאלוף (מיל') גיורא איילנד, "שני אנשים משכמם ומעלה", לדבריה. "למדתי מהם המון, והייתי בתפקיד בשתי תקופות מאוד משמעותיות בצה"ל – לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה ואחריה", היא נזכרת. לאחר שכיהנה בשני תפקידי ראש ענף באגף – כשבמקביל קיבלה דרגת סגן אלוף בגיל 30 – עברה לפרויקט גדול אחר: הקמת אגף התקשוב. "עם הקמת האגף, ונוכח העובדה שהייתי קצינת תקשוב ועסקתי בזויות ארגוניות באגף התכנון, מינו אותי לרע"ן תוא"ר (תכנון וארגון) באגף התקשוב. עסקתי בעיקר בכל סוגיית הקמת האגף". לדבריה, האתגר היה משמעותי ומאתגר. "הקמתי את האגף, הייתי שם כארבע שנים. הייתי מן סוג של מקור ידע, אוטוטו על תקן רב נגד כי הכרתי את הכל נורא טוב", היא נזכרת בחיוך.

לקבלת המג"דית

בשנת 2006, לאחר שהספיקה להשלים תואר ראשון במשאבי האנוש ותואר שני במנהל עסקים, יצאה סא"ל ניר ללימודים במכללה לביטחון לאומי – השנה היפה בחייה. "לימודים אקדמיים הם שקט נפשי", היא נזכרת בערגה. "יש בהם יכולת לתת קשב אחר למשפחה, דבר שלא קורה בתקופות אחרות. יחד עם זאת, הרגשתי שאני לומדת, מועשרת בסוגיות הקשורות לביטחון הצבאי. אני לא יודעת אם הייתה חסרה לי ההסתכלות מעבר בשירות הצבאי, אבל זה היה מעשיר בצורה בלתי רגילה". לאחר שנת הלימודים, הגיעה לתפקידה הנוכחי – מפקדת גדוד התקשוב של פיקוד המרכז. "אמרתי שאני רוצה להיות מג"ד קשר, זה המסלול שלי", היא אומרת. "זה לא פשוט, וזה מצריך את מקבלי ההחלטות להרבה מאוד אומץ. לשמחתי, נתנו בי את האמון ואפשרו לי לעשות את זה". סא"ל ניר מספרת ששוב, להרגשתה, חלון הראווה המגדרי חזר לשחק תפקיד, אך זה לא הפריע לה ולפקודיה במשימתם היום יומית. "כל דבר שהוא חדש באופן טבעי הוא נבדק יותר ונמדד יותר, הוא משהו שצריך להפוך מלא טבעי לטבעי".

הצלחתו של הגדוד, על-פי סא"ל ניר, טמונה בהשקעה הרבה שמופעלת בו מבפנים. "הגדוד עובד המון על השקעה מבחינת פיתוח מקצועי", היא אומרת. גם עם כל הפיתויים שיש לחיילים בחוץ, הם עדיין מחליטים להישאר בגדוד. "אני מתחרה עם שוק אזרחי, ואומרת שבסופו של דבר אנחנו נבדלים אם החבר'ה האלה ירצו להישאר בצבא. יש פה חיילים שאין ספק שבאזרחות יציעו להם סכומים גבוהים הרבה יותר תמורת העבודה שלהם, אך למרות זאת רובם מעוניינים לחתום קבע וכיף לשמוע את זה. בעיניי זה סוג של הצלחה. רואים את האתגר, החיבור לאנשים, את המקצועיות שאפשר להפיק מכאן, מבינים באמת שלהיות פה זה סוג של שליחות". סא"ל ניר לא מהססת לומר שהגדוד מודד עצמו גם בכמות האנשים שירצו להישאר בו או לצאת לקורס קצינים. "אני משקיעה בזה את רוב מרצי. בכל שבוע אני מקדישה שש שעות ריאיון עם החיילים הפוטנציאליים. יש כאלה שמבקשים לצאת לקצינים על אף חריגות נתונים, כי הם מבינים שזה נורא חשוב לשרת בצבא. יש כאלה שרוצים להישאר בקבע על אף שאין תקנים. בעיניי זה החוזק של הארגון וסוד ההצלחה שלו".

העבודה הקשה והתובענית בגדוד דורשת המון כוח נפשי, ובאה לעיתים על חשבון חיי המשפחה. סא"ל ניר מסכימה עם כך, אך אומרת שמשפחתה עומדת לצדה בכל, ושעדיין הם מצליחים לנהל חיים מאוזנים. בעלה, יריב, הוא גם קצין בחיל התקשוב וגם סא"ל. אולי גם בגלל סיבה פיקנטית זו יש בכת זאת הרמוניה במשפחה. "אני ובן זוגי מנסים ליצור איזון – כשאני בתפקידי שטח, הוא בתפקידי מטה", היא מספרת. "השתדלנו למצוא רסן מאזן, שתמיד יהיה מישהו עם קשר חזק יותר בבית. כמו שאין מגדריות בצבא, גם אין אצלנו מגדריות בבית לחלוטין, ואני מאוד מעריכה את מה שהוא עושה בשבילי, זה חלק בלתי נפרד בעיניי. אם לא היה את הסוג של הוויתורים ההדדיים, לא הייתי צולחת את כל התפקידים האלה עד היום".